שיעורי בית

יום בהיר אחד יצאתי אל תחנת האוטובוס השכונתית, בעודי יושבת וממתינה לאוטובוס, שמעתי שיחה של שתי אימהות כדלקמן:

אמא 1: ראית כמה שיעורים המורה לביולוגיה נתנה להם?
אמא 2: כן השתגעה לגמרי, איך נספיק אותם עד יום שלישי
אמא 1: אין מצב שנספיק לעשות אותם
אמא 2: חייבים לדבר עם המורה
אמא 1: ראית את השאלות?
אמא 2: היא לא עברה איתם על החומר, והשאלות קשות, אני בעצמי לא יודעת מה לענות….

מהשיח בין האימהות עולה שהאימהות לקחו אחריות על הכנת השיעורים. האם זה נכון לעשות זאת? האם השיעורים נועדו להורים ולא לילדים? לא קצת התבלבלנו?

בואו נבחן מספר היבטים שגרמו לבלבול הזה:

על המורים מוטלת התמודדות עם דרישות חדשות מצד מערכת החינוך שיוצרת לחצים. לתלמידי סוף יסודי ניתנת האפשרות לבחור את בית הספר שבו הם ילמדו. כך נוצר פער בין בתי הספר המושכים אליהם תלמידים טובים, בניגוד לבתי ספר שמקבלים את התלמידים הבינוניים ומטה. נוצרת תחרות בין בתי הספר השונים: כל אחד מעוניין בתלמידים הטובים. לכן ישנה חשיבות גדולה לציוני התלמיד. מורה מצליח נמדד ע"פ ציוני תלמידיו ולכן הוא מפעיל לחץ על תלמידיו. הציונים מהווים את קנה המדידה היחיד להצלחת התלמיד ולכן שיעורי הבית חייבים להיות עשויים כהלכה.

ישנה דרישה מצד המורים אל ההורים שידאגו לכך, ההורה שנדרש לעזור לילד מגלה שעזרה מסוג זה דורשת זמן וסובלנות רבה מידי והכי פשוט ומהיר יותר להכין את השיעורים במקום הילד מאשר לשתף את הילד בעשיית השיעורים. היבט נוסף הורה שרק עוזר ומדריך את הילד מסתכן בכך שהילד לא יקבל את הציון הכי גבוה מכאן נולדה התופעה שהורים מכינים את השיעורים במקום הילד, והם מתייחסים לציונים שהוא מקבל כאל הציונים שלהם.

לא פעם אני שומעת הורים שאומרים "הוא הביא לי 80 בתנ"ך" או "העבודה שלנו במדעים הייתה מוצלחת. מצאתי לו תמונות והדפסתי לו הכול". השיטה הזאת אינה מלמדת את הילד דבר, ובצורה זו הוא אינו רוכש ידע. שיטה זו הופכת את שיעורי הבית לאחריות הבלעדית של ההורים ומאפשרת לילד להפוך את השיעורים למכשיר שליטה. דווקא משום שלהורים חשוב כל כך שהוא ילמד, הוא יראה להם מי הבוס. הוא לא ילמד ולא יכין שיעורי בית!

אז מה רצוי לעשות?

המאמר שיעורי בית עודכן לאחרונה בתאריך: 16 נובמבר 2017