שאלות ותשובות

אני אמא לשני ילדים. האחד בן ארבע והשני בן שמונה. הם ישנים באותו החדר. העניין הוא ששעת ההשכבה של כל אחד מהילדים שונה. אנו משכיבים את הקטן תחילה. כשמגיעה שעת ההשכבה של הגדול, הקטן מתעורר בגלל ההמולה. ולא משנה כמה אנחנו משתדלים לשמור על השקט. כרגע אין לנו אפשרות לפצל אותם לשני חדרים נפרדים. מה עוד שאנחנו רואים בעובדה שהם ישנים ביחד עניין חינוכי שיתרום לקשר בניהם. יש פיתרון?

ללא ספק, זו גישה נכונה להתאים את שעת השינה לגיל הילד. שהרי לכל ילד יש את הצרכים שלו. הבעיה כאן היא למעשה בעיה טכנית. צריך להגיע לסידורים כאלו שההשכבה של הגדול לא תפריע לקטן. אפשר לצמצם את ההפרעה למינימום, על ידי זה שעושים את הכל הפעילות שצריך מראש. למשל סידור הבגדים, סידור המיטה, הכנת המיטה לשינה וכו'. אם יש "טקס שינה" לפני שמשכיבים את הגדול, כמו הקראת סיפור, אפשר לעשות זאת בחדר אחר. תכנון טוב יגרום לכך שלמעשה כל מה שצריך יהיה לעשות בחדר שבו ישן הקטן, זה להיכנס למיטה וזה הכל. זאת כמובן שאפשר לעשות בשקט.

האם יש למנוע מהילדים צפייה בתוכניות עם מסרים אלימים?

הרבה מאד מחקרים נעשו בנושא, ובקשר שבין צפיה בתוכניות אלימות לבין התנהגות אלימה. התוצאות אינן חד משמעיות ויש טענות לכאן או לכאן. בכל אופן, טוב יהיה להגביל את כמות הצפיה בטלוויזיה. ורצוי לשים לב להגבלות הגיל שיש בסרטים. אם בכל זאת יש חשיפה לתכנים אלימים, טוב יהיה אם ההורה יהיה באזור ויסביר או יתווך לילד את מה שהוא רואה.

בהחלט טוב לתמוך ביוזמות של הילד. למשל לעזור לו למקרה שהוא רוצה להזמין חבר. אפשר וטוב לעזור לו במקרה והוא רוצה ליצור משהו (לספק לו למשל חומרים ליצירה).

האם זה בסדר לבקש מהילדים לעזור בבית?

זה מאד נכון לשתף את הילדים במטלות הבית. תחושת השייכות שלהם תגדל, והם ירגישו חלק מהבית, והם תורמים לו ומביאים תועלת. על ההורים, לתת לילדים חיזוקים חיובים על מנת לחזק אותם ולעודד אותם להמשיך. הדבר תורם לביטחון העצמי של הילדים ומעלה את הדימוי העצמי שלהם.

באופן טבעי, החל מהגיל הצעיר מאד, הילד רוצה לעזור ולהראות ש"גם הוא יכול". הבעיה היא יותר בצד של ההורים. לעיתים כי אין להורים סבלנות והם רוצים לגמור את המטלות מהר ככל האפשר, ולעיתים ההורים פשוט פרפקציוניסטים, ורוצים שהדברים יתבצעו על פי הסטנדרטים שלהם. ואם הילד למשל לא ניקה טוב, אז גוערים בו, כועסים עליו ומורידים לו את המוטיבציה.

הדרך הנכונה היא, להתאים את המטלות שניתנות לילד, בהתאם לגילו. ככל שהגיל עולה, ניתן לתת לילד/נער מטלות "גדולות" יותר.

לאחרונה הצטרף למשפחתנו תינוק חדש וחמוד. בני הבכור, החל לקנא מאד. מה עושים?

קינאת אחים היא דבר טבעי, ואפשר לטפל בה. חשוב להבין שתינוק חדש שמגיע למשפחה, הוא שינוי משמעותי. הילד שהיה רגיל עד כה להיות בן יחיד, המקבל את כל תשומת הלב של ההורים, מוצא את עצמו לפתע בעמדה חדשה.

מה שנכון לעשות, זה להקדיש לו זמן איכות. זמן פרטי בשבילו בלבד. באופן זה, הוא יראה שהוא עדיין מקבלת תשומת לב, ושלא כל תשומת הלב שקיבל עד כה נעלמה לטובת התינוק החדש. חשוב לעשות זאת באופן סדיר וקבוע. שעה מסוימת בכל שבוע. אם אפשר יותר כן ייטב.

בנוסף חשוב לעודד אותו לעזור ולטפל בתינוק החדש. לתת לו חיזוקים, ולשבח אותו על התרומה שיש לו למשפחה. כשהתינוק יגדל מעט, טוב למצוא דברים שהאחים יכולים לעשות ביחד, ולבנות שיתוף פעולה בניהם. יש לתת לו את ההרגשה עד כמה היותו בכור זו עמדה חשובה ומכובדת, ועד כמה התינוק החדש עתיד ללמוד ממנו בעתיד.

האם נכון לבקש מפעוטות בגילאי שנתיים עד שלוש לעזור בבית? ואם כן אז איך?

יש משמעות חינוכית רבה לעזרה בבית, גם בגיל צעיר מאד. זה נותן לילד תחושה של שייכות למשפחה. בנוסף, זה מרגיל את הילד מגיל צעיר, שכל אחד בבית צריך לתת כתף למשימות הבית לפי יכולתו. כאשר הילד יגדל, והדרישות אליו יגדלו, זה לא יגיע משום מקום, ולא תהיה התנגדות שצריך יהיה להתמודד איתה.

יהנה כמה דוגמאות לדברים שילדים בגילאים הללו יכולים לעשות:

ברור ש"עזרה" בגילאים כאלו, אינה עזרה אמתית אלה יותר הפרעה. עד כמה שמתחשק לגמור את המשימות במהירות, ולכן לעשות אותן במקום הילד, עדיין חשוב להתאפק ולתת לו לעשות את הדברים, גם אם זה ייקח זמן רב.