גבולות, חוקים, כללים, ומה שביניהם
"זה עובר כל גבול". מי לא מכיר את המשפט הזה? כולנו משתמשים בו כלאחר יד. אך מה זה הגבול הזה?
בהגדרה מילונית, ניתן לאמר ש'גבול' הוא כל דבר שמפריד בין שני חלקים. גבול בין מדינות מפריד בין שטח של מדינה א' לשטח של מדינה ב'. הגבלת מהירות מפרידה בין נסיעה במהירות חוקית לבין נסיעה במהירות שאינה חוקית.
גבולות יכולים להיות כמובן גם קשורים לנושאי התנהגות. לדבר בלחש בסיפריה הציבורית זו התנהגות מקובלת. לצעוק זו התנהגות שאינה מקובל ונמצאת 'מעבר לגבול'. גבולות יכולים להיות תלויים במקום ובזמן. כך למשל, ללכת עם בגד ים בחוף הים זו התנהגות מקובלת. ללכת עם בגד ים לאופרה, היא התנהגות שאם לאמר בעדינות, לא תתקבל טוב. ניתן לראות שגבול אינו אותו הגבול בשני מקומות שונים.
גבולות אינם בהכרח מוגדרים על ידי החברה. פעמים רבות, אנחנו מציבים גבולות לעצמנו. כמו למשל, לאכול עד 2 סופגניות בחנוכה. הבעיה עם גבולות שאנו מציבים לעצמנו, הם שאם אנחנו חוצים אותם, אנחנו בדרך כלל מאד סלחניים כלפי עצמנו. (אז אכלתי סופגניה שלישי. אז מה? לא מגיע לי?)
הדוגמא האחרונה מעניינת במיוחד. שכן הגבלת מספר הקלוריות שאנחנו אוכלים ביום, אינה משימה קלה, ויעידו על כך כל מי שניסו לעשות דיאטה ולא הצליח. זה לא נעים. הרבה יותר כיף לאכול שוקולדים בלי הגבלה. אבל ברור שההגבלה חשובה לבריאות, עם כל אי הנעימות שלה.
חלק מהמשימה הקשה של להיות הורה, זה גם להציב גבולות ולהגביל את הילדים שלנו בכל מני תחומים בחייהם. חוץ ממספר יוצאי דופן צדיקים, ילדים רבים אינם אוהבים לכת לישון בערב. (בדיוק אז יש את התוכניות הכי מעניינות בטלוויזיה!). ובכל זאת, לא יתכן שניתן לילדים שלנו להחליט מתי הם צריכים ללכת לישון. אין להם את הבגרות המספיקה לכך. זו משימה שלנו.
למה קשה לנו להציב גבולות?
במהלך הדרכות הורים שאני מעבירה, אני רואה כמה קשה להורים להציב גבולות לילדים. ונשאלת השאלה, למה זה כך? יש לזה מספר סיבות:
- קודם כל, לא תמיד אנחנו בטוחים בנחיצות הגבול. לגבי נקודה זו, חשוב שנהיה סגורים עם עצמנו קודם כל. האם מדובר בנושא עקרוני (חייבים לצחצח שיניים בבוקר ובערב), או האם זה משהו שאינו כל כך חשוב.
- אנחנו תופסים את תפקידינו כהורים כמי שצריך לבוא לקראת הילד, לעשות מה שהוא רוצה. זה לדעתינו המשמעות של הורה טוב. במקרה הזה, אנחנו חוטאים לצרכים של הילדים. אמנם כיף להרגיש הורה 'סבבה כזה', שעושה מה שהילדים מבקשים. אבל זה לא מה שהילד רוצה וצריך. הוא צריך הורה שיודע להגדיר מה נכון ומה לא נכון, שיכול להיות נחוש – כמו סלע איתן. על הורה כזה הוא יכול לסמוך.
- אין לנו כוח למלחמות ועדיף לוותר – מה הילד מבין מכאן? שמה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח. הורים נתפסים כלא צפויים. הם אומרים לא אבל אחרי כמה פעמים של נדנונים הם נשברים. ילדים לא יודעים מתי ההורים נשברים ויסכימו. זה מקבע אותם בדפוס התנהגות של נדנוד. הם לא יודעים היכן יעבור היום הגבול. אלו חיים לא בטוחים, לא צפויים. מאחר ואחד ממרכיבי הסמכות ההורית היא היות ההורים צפויים, עיקביים. הורים שאומרים לא ונשברים מאבדים את סמכותם ההורית.
- הורים שנחשפו בילדותם לגבולות נוקשים רואים בגבולות אקט מצמצם ומגביל רוצים למנוע את זה מילדיהם ולכן פונים לדרך ההפוכה לגמרי ומוותרים על גבולות.
- קשה יש חוסר הסכמה בין ההורים על מהות הגבולות, אין אכיפה של אף חוק.
12 כללי זהב, להצבת גבולות נכונה
- לבחון עם עצמי את נחיצות הגבולות – כשהורה משוכנע שהכלל הזה נחוץ, הוא יוכל להיות עיקבי ונחוש בהצבתו.
- כשהכלל נשען על ערך שחשוב לנו – אנחנו נקפיד ליישמו. לדוגמא: הערך הגיינה מאוד חשוב ולכן ההורה יקפיד לקלח את ילדיו כל יום
- עיקביות ונחישות – כשהורה מציב כללים וגבולות עליו להיות עיקבי ונחוש ליישם את הכלל, לדוגמא אם הורה החליט להשכיב את ילדו בשעה 20:00 עליו לעשות זאת כל יום באותה שעה אחרת, אם ישכיב אותו כל יום בשעה אחרת הכלל לא יופנם ע"י הילד, ויהווה קרקע פוריה לויכוחים עם הילד על שעת השינה.
- תכנון ותיאום עמדות עם בן הזוג – "היום אבא ואני החלטנו" כשההורים מציגים חזית אחידה מול הילד הכלל והגבול מובנים באופן ברור וכך נמנעת מניפולציה של הילד או יצירת קואליציה עם אחד ההורים כנגד ההורה השני על מנת להשיג את מבוקשו.
- סידרי עדיפויות – להתחיל עם הדברים החשובים ביותר שעליהם הייתם רוצים להציב גבולות.
- הגבול צריך להיות מותאם לגיל הילד – לדוגמא נשכיב ילד צעיר בשעה מוקדמת יותר וילד יותר בוגר נאפשר לו ללכת לישון בשעה מאוחרת יותר.
- רשת תמיכה – כאשר אנחנו רוצים להציב את הכלל נבקש תמיכה מהסובבים אותנו, משפחה, גן ביה"ס.
- מתן הסבר – מסבירים את הרציונאל לילד מדוע החלטנו להציב את הגבול, הסבר פשוט וקצר (לא נאומים ארוכים).
- אמפאתיה ושיקוף רגשות – " אני מבינה שאתה כועס"…
- טון נוכח ואוהד – לא נאמר את הדברים בצעקות ואיומים וגם לא בסימני שאלה "אולי חמוד תסדר את החדר?"
- בחירה בתוך הגבול – " את יכולה ללבוש את השמלה האדומה או הירוקה"
- גמישות במצבים חריגים – לדוגמא אם באים אורחים בסופ"ש, נוכל לומר לילדים "היום אתם יכולים ללכת לישון מאוחר יותר אך זהו מקרה חד פעמי.
- להורה יש צרכים, הם לגיטימים. לעצמו הוא אומר מותר לי, אני מחובר לצרכים שלי, לרצונות שלי, אני שומר על האני העצמי שלי ומרגיש שלם עם עצמי.
- הדוגמא האישית מאפשרת לילד להציב לעצמו את גבולותיו שלו, להתחבר לצרכיו. בהתחלה ההורה משרטט על היכן מותר לילד להגיע. ובכך מגדיר את גבולות הילד. המטרה שבהדרגה, עם הגיל ילדים יפתחו מצפן פנימי שלהם: זה אני עושה ואת זה אני לא. (יום אחד הם יצטרכו לקבל החלטה אני מעשן, סמים, נוהג בפרעות, משתתף בתיגרה, מציץ לבנות במקלחות – המטרה היא שיהיו לו גבולות פנימים של מותר ואסור, טוב או לא טוב לי וזה מה שינווט אותו בחיים לאורך הדרך). כך שהדוגמא האישית שאנחנו נותנים מקדמת את החזון ההורי שלנו.
- ילדים שנחשפים לגבולות ההורים לומדים לכבד גבולות של אחרים. אלו ילדים מתחשבים, מכבדים. גם אלו ערכים שאנחנו רוצים להקנות כחלק מהחזון ההורי שלנו.
- כשאנחנו מכירים בצרכים שלנו עלינו להכיר גם בצרכים של ילדינו ולכבדם. ההדדיות מלמדת יותר מכל דבר אחר להתחשב, להתחבר לצרכים, לכבד. היא מבססת יחסים טובים של כבוד הדדי בית.
המאמר גבולות עודכן לאחרונה בתאריך: 7 אוקטובר 2019