בעמוד זה, ניתן למצוא ריכוז של שאלות נפוצות בנושא הדרכת הורים. אלו שאלות שנשאלו בתכיפות בהדרכות הפרטניות והקבוצתיות. בעמוד הראשי ניתן לראות מקבץ שאלות ותשובות בנושא הדרכת הורים.

כל לילה, הילדה באה לישון איתנו. הלילות הפכו לסיוט אחד גדול. קשה לנו לישון, ואנחנו מתעוררים בבוקר עייפים, אחרי לילה ללא שינה. כל היום נהרס. מה עושים?

לינה משותפת עם ההורים היא דבר בעייתי עם הרבה חסרונות:

  • הילדים מפתחים תלות בשינה במיטת ההורים, וקשה להם אחר כך להירדם ללא מישהו מסביב.
  • במקרה שהילדים מתעוררים בלילה, הם ישר הולכים לחפש את ההורים.
  • לא רק ההורים אינם ישנים טוב. גם הילדים הישנים במיטת ההורים, עלולים להתעורר באמצע הלילה כתוצאה מהתנאים הלא נוחים.

חייבים להרגיל את הילדה לישון במיטה שלה. הטכניקה לעשות זאת היא כזאת:

  • קודם כל, צריך להסביר לילדה שעומד להתרחש שינוי, ומדוע זה עומד לקרות (מפריע להורים לישון).
  • עושים טקס כלשהו עם ההשכבה לישון. המשמעות במילה "טקס" היא קריאת סיפור, השכבת הבובה וכדומה.
  • צריך להציע לילדה לקחרת איתה חפץ אהוב (בובה או דובי) שישן איתה במיטה.
  • צריך להיות מוכן למאבק כוחות בהתחלה. זה לא יהיה קל אבל חייבים להתעקש. כל פעם שהילדה קמה ממיטה, צריך לחזיר אותה. בנעימות אך בנחישות. אסור להתרגז.

בסופו של דבר, המסר יקלט והשינוי יתרחש.

אני אמא לשני ילדים. האחד בן ארבע והשני בן שמונה. הם ישנים באותו החדר. העניין הוא ששעת ההשכבה של כל אחד מהילדים שונה. אנו משכיבים את הקטן תחילה. כשמגיעה שעת ההשכבה של הגדול, הקטן מתעורר בגלל ההמולה. ולא משנה כמה אנחנו משתדלים לשמור על השקט. כרגע אין לנו אפשרות לפצל אותם לשני חדרים נפרדים. מה עוד שאנחנו רואים בעובדה שהם ישנים ביחד עניין חינוכי שיתרום לקשר בניהם. יש פיתרון?

ללא ספק, זו גישה נכונה להתאים את שעת השינה לגיל הילד. שהרי לכל ילד יש את הצרכים שלו. הבעיה כאן היא למעשה בעיה טכנית. צריך להגיע לסידורים כאלו שההשכבה של הגדול לא תפריע לקטן. אפשר לצמצם את ההפרעה למינימום, על ידי זה שעושים את הכל הפעילות שצריך מראש. למשל סידור הבגדים, סידור המיטה, הכנת המיטה לשינה וכו'. אם יש "טקס שינה" לפני שמשכיבים את הגדול, כמו הקראת סיפור, אפשר לעשות זאת בחדר אחר. תכנון טוב יגרום לכך שלמעשה כל מה שצריך יהיה לעשות בחדר שבו ישן הקטן, זה להיכנס למיטה וזה הכל. זאת כמובן שאפשר לעשות בשקט.

האם ההורה צריך להעסיק את הילד כל הזמן?

ממש לא. ההורים צריכים ללמד את הילד להעסיק את עצמו. חשוב לייצר לילד סביבה בטוחה, וחשוב מאד לספק לילד סביבה עם גירויים, שתיתן לו אפשרות להעסיק את עצמו. חשוב מאד שהילד ילמד להתנהל בכוחות עצמו ולא יהיה תלוי כל הזמן בהורים. שיעמום גם הוא דבר חשוב. לא נורא אם הילד ישתעמם לפעמים. זה חלק מהתהליך שמלמד אותו להעסיק את עצמו.

האם יש למנוע מהילדים צפייה בתוכניות עם מסרים אלימים?

הרבה מאד מחקרים נעשו בנושא, ובקשר שבין צפיה בתוכניות אלימות לבין התנהגות אלימה. התוצאות אינן חד משמעיות ויש טענות לכאן או לכאן. בכל אופן, טוב יהיה להגביל את כמות הצפיה בטלוויזיה. ורצוי לשים לב להגבלות הגיל שיש בסרטים. אם בכל זאת יש חשיפה לתכנים אלימים, טוב יהיה אם ההורה יהיה באזור ויסביר או יתווך לילד את מה שהוא רואה.

בהחלט טוב לתמוך ביוזמות של הילד. למשל לעזור לו למקרה שהוא רוצה להזמין חבר. אפשר וטוב לעזור לו במקרה והוא רוצה ליצור משהו (לספק לו למשל חומרים ליצירה).

הפעוטה שלי בת שנתיים. זו ביתי הבכורה. מאד הייתי רוצה להתחיל לגמול אותה מחיתולים. אני מרגישה שהגיע הזמן לזה, אבל אני לא יודעת איך לעשות זאת, וחוששת לעשות את זה באופן לא נכון.

קודם כל, חשוב לעשות את התהליך בנועם. ולהיות רגישה לפעוטה. אם רואים שזה לא ממש מצליח, אז אין בעיה להמתין עוד קצת ולהמשיך עם החיתולים. לכל ילד יש את הקצב שלו.

הדברים שכדאי לעשות:

  • יש לארגן את הבית לקראת המבצע. כך שלא יהיו נזקים במקרה של פיספוס.
  • כדאי להתחיל את התהליך בתקופה של חופש. או לפחות בסוף השבוע.
  • צריך להתאזר בסבלנות. לפעמים יש התקדמות ולפעמים יש נסיגה.
  • טוב לעודד את הילדה על כל הצלחה. אבל לא לתת מתנות או פרסים.
  • צריך להזכיר לילדה ללכת לשירותים. ולשאול אותה מדי פעם אם היא צריכה.

הדברים שלא כדאי לעשות:

  • להביע גועל מכל הקשור לצרכים.
  • כמובן לא להעניש על פיספוס.
  • לא לעשות שום דבר בכח. לא להושיב בכח על האסלה.
  • לא להאשים את הילדה אם היא מפספסת.

האם זה בסדר לבקש מהילדים לעזור בבית?

זה מאד נכון לשתף את הילדים במטלות הבית. תחושת השייכות שלהם תגדל, והם ירגישו חלק מהבית, והם תורמים לו ומביאים תועלת. על ההורים, לתת לילדים חיזוקים חיובים על מנת לחזק אותם ולעודד אותם להמשיך. הדבר תורם לביטחון העצמי של הילדים ומעלה את הדימוי העצמי שלהם.

באופן טבעי, החל מהגיל הצעיר מאד, הילד רוצה לעזור ולהראות ש"גם הוא יכול". הבעיה היא יותר בצד של ההורים. לעיתים כי אין להורים סבלנות והם רוצים לגמור את המטלות מהר ככל האפשר, ולעיתים ההורים פשוט פרפקציוניסטים, ורוצים שהדברים יתבצעו על פי הסטנדרטים שלהם. ואם הילד למשל לא ניקה טוב, אז גוערים בו, כועסים עליו ומורידים לו את המוטיבציה.

הדרך הנכונה היא, להתאים את המטלות שניתנות לילד, בהתאם לגילו. ככל שהגיל עולה, ניתן לתת לילד/נער מטלות "גדולות" יותר.

הילד לא אוכל מספיק. אני ממש מודאגת מזה. מה לעשות? האם להכריח לאכול?

בשום פנים אין להכריח ילד לאכול. חשוב לדעת, שגם ילדים רזים, שמתפתחים באופן תקין, הם ילדים בריאים. וגם אם נדמה שהילד לא אוכל מספיק, כנראה שאין זה כך. אם הוא בריא, כנראה שהגוף שלו מקבל את מה שדרוש לו, גם אם נדמה שלא.

דווקא התעסקות עם האוכל של הילד, עלול לגרום לבעיות. הילד יכול ללמוד שנושא האוכל הוא נקודה רגישה אצל ההורים, ולהפוך את נושא האוכל לכלי שישמש אותו כדי להשיג את מטרותיו, ואף יכול לגרום לכך שהילד יפתח הפרעות אכילה.

במידה ועניין האוכל מעורר דאגה, כדאי לפנות לתזונאית ילדים, אשר תוכל לתת חוות דעת באופן מקצועי.

לאחרונה הצטרף למשפחתנו תינוק חדש וחמוד. בני הבכור, החל לקנא מאד. מה עושים?

קינאת אחים היא דבר טבעי, ואפשר לטפל בה. חשוב להבין שתינוק חדש שמגיע למשפחה, הוא שינוי משמעותי. הילד שהיה רגיל עד כה להיות בן יחיד, המקבל את כל תשומת הלב של ההורים, מוצא את עצמו לפתע בעמדה חדשה.

מה שנכון לעשות, זה להקדיש לו זמן איכות. זמן פרטי בשבילו בלבד. באופן זה, הוא יראה שהוא עדיין מקבלת תשומת לב, ושלא כל תשומת הלב שקיבל עד כה נעלמה לטובת התינוק החדש. חשוב לעשות זאת באופן סדיר וקבוע. שעה מסוימת בכל שבוע. אם אפשר יותר כן ייטב.

בנוסף חשוב לעודד אותו לעזור ולטפל בתינוק החדש. לתת לו חיזוקים, ולשבח אותו על התרומה שיש לו למשפחה. כשהתינוק יגדל מעט, טוב למצוא דברים שהאחים יכולים לעשות ביחד, ולבנות שיתוף פעולה בניהם. יש לתת לו את ההרגשה עד כמה היותו בכור זו עמדה חשובה ומכובדת, ועד כמה התינוק החדש עתיד ללמוד ממנו בעתיד.

הבן שלי בן חמש וחצי. רשמתי אותו לחוג, אבל הוא לא רוצה ללכת. מה לעשות? האם לוותר או להתעקש?

קודם כל, צריך להבין את הסיבה. מדוע הוא לא רוצה ללכת. האם הבעיה היא בחוג, או שיש סיבה אחרת.

צריך לבדוק אם יש לילד בעיות חברתיות בחוג. אולי אלו ילדים שהוא לא מכיר ולא נוח לו בחברתם? האם הוא באותו הגיל כמו הילדים האחרים? חשוב להבין שבגיל כזה, אין טעם להגיד לילד משהו בסגנון "כולם הולכים לחוג הזה". זהו גיל מוקדם מדי, ועניין הקבוצה והקולקטיב עדיין לא רלוונטי.

במידה והצלחנו להבין את הסיבה, ויש לה פתרון, אפשר לנסות לפתור את הבעיה. זה יכול להיות לפעמים דבר מאד פשוט. אם לא, אז עדיף לא להתעקש. אפשר לבדוק בחוג אם אפשר להצטרף בהמשך השנה, במידה והילד משנה את דעתו. ואם לא, אז אולי בשנה הבאה. זו הזדמנות טובה להראות לילד שיש תוצאות להחלטות שלו.

האם נכון לבקש מפעוטות בגילאי שנתיים עד שלוש לעזור בבית? ואם כן אז איך?

יש משמעות חינוכית רבה לעזרה בבית, גם בגיל צעיר מאד. זה נותן לילד תחושה של שייכות למשפחה. בנוסף, זה מרגיל את הילד מגיל צעיר, שכל אחד בבית צריך לתת כתף למשימות הבית לפי יכולתו. כאשר הילד יגדל, והדרישות אליו יגדלו, זה לא יגיע משום מקום, ולא תהיה התנגדות שצריך יהיה להתמודד איתה.

יהנה כמה דוגמאות לדברים שילדים בגילאים הללו יכולים לעשות:

  • להוציא מצרכים מהשקיות, ולשים במקום (כמובן דברים לא כבדים).
  • להרים כביסה מהרצפה ולשים בסל הכביסה.
  • לאסוף צעצועים ומשחקים ולשים בחזרה על המדף.
  • להשקות עציץ עם משפך.

ברור ש"עזרה" בגילאים כאלו, אינה עזרה אמתית אלה יותר הפרעה. עד כמה שמתחשק לגמור את המשימות במהירות, ולכן לעשות אותן במקום הילד, עדיין חשוב להתאפק ולתת לו לעשות את הדברים, גם אם זה ייקח זמן רב.


המאמר שאלות ותשובות עודכן לאחרונה בתאריך: 7 דצמבר 2017

חדווה בנטל
חדווה בנטל היא מנחת הורים לפי שיטת אדלר, בעלת 10 שנות ניסיון. חדווה מתמחה בהדרכת קבוצות והדרכה פרטנית. ניתן לקבל הדרכת הורים בחיפה, בקריות, בעמקים, רמת ישי, יקנעם ובאזורים נוספים בארץ לפי דרישה.