מהו הגיל הרך?


מקובל להגדיר את הגיל הרך מרגע הלידה ועד גיל הכניסה לבית הספר. זהו טווח גילאים רחב, שבהם הרך הנולד הופך מעולל שאינו מסוגל לעשות כלום לבד ותלוי בהוריו בכל דבר, ועד לילד עצמאי, בעל דעות, ורצונות. ילד שיכול לבטא את עצמו במילים, ליצור, לתקשר עם אחרים, ולהיות יצור חברתי.

זהו טווח גילאים גדול, שכולל בתוכו שינויים רבים מאד. בתקופה זו מתחילה להתעצב האישיות של הילד. זו תקופה שבה הילד רוכש שפה, רוכש חברים, כישורים חברתיים, לומד להביע את עצמו, לומד כללי התנהגות (למשל ניקיון אישי, גבולות – מה מותר ומה אסור).



בתוך טווח הגילאים הזה חשוב לציין במיוחד את גיל שנתיים שהוא גיל מיוחד שידוע כ"גיל ההתבגרות הראשון". זה נחשב גיל קשה משום שבגיל זה הילד מתחיל לנסות להיות עצמאי. הוא מנסה ורוצה לעשות הכל בעצמו. הוא דוחה את העזרה המוצעת לו, לעיתים באופן תוקפני. הילד יכול להיות מרדן, עם מצבי רוח משתנים. וכמובן בכלל גילו הוא לא זהיר. הורים שלהם זה הילד הראשון, עלולים להיות מופתעים מכך שפתאום התינוק הקטן והחמוד, יש לו דעות ורצונות משלו. לעיתים זו התמודדות לא קלה עבור ההורים.

גילאים
מאפיינים
דוגמא להתנהגות
שנת חיים ראשונה התינוק תלוי בהוריו, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיסית. ההורים מספקים את כל צרכיו של הילד: אוכל, חום, ניקיון, אהבה, תשומת לב. בשנה זו נוצר חיבור ראשון בין התינוק להורים. התינוק בונה אימון וביטחון במבוגרים שמסביב לו. שפת הילד היא בעיקר בכי, שדרכו הוא מביע שהוא זקוק למשהו.
שנת החיים השנייה והשלישית חל מפנה בהתפתחות המוטורית והשכלית, אשר מאפשרת לו לעשות בעצמו דברים. הוא שולט בתנועות, שולט בהפרשות, הוא מדבר, מביע את עצמו ומבין אחרים. הילד לומד לבטוח בעצמו, ורוכש כח ועצמאות. הילד מתעקש לאכול בעצמו, להתלבש בעצמו, לבחור את הבגד שילבש.
גילאים ארבע עד שש בגילאים אלו, הילדים רוכשים יוזמה, מגלים סקרנות רבה לגבי העולם. הם חוקרים את הסביבה ואת גופם. הם לומדים ההבדלים בין בנים לבנות. הילד יפרק כל מיני דברים כדי לראות איך הם עובדים. הילד ישאל הרבה מאד שאלות.


הסתגלות


בגיל הרך יש מספר פעמים בהם הילד צריך להסתגל למסגרות חדשות. זה מתחיל עם כניסה לפעוטון, אחר כך גן לילדים קטנים, גן לבוגרים, ובסוף הגיל הרך, המעבר למסגרת בית הספר. תהליך ההסתגלות כולל הסתגלות למקום חדש, לילדים חדשים ולצוות חדש. הסתגלות למקומות חדשים אינה תמיד קלה. זה דורש תמיכה של ההורים, וכמובן גם של הצוות במקום. יכולים להיות קשיים (ילד שאינו רוצה ללכת לגן ובוכה כשאמא עוזבת). קיימות טכניקות שמקלות על ההתמודדות עם מקום חדש. למשל:

  • הסתגלות הדרגתית. מביאים את הילד לגן כמה פעמים לביקורי הכרות, לפני שמכניסים אותו לגן. כך שה"דבר החדש" הופך למוכר והרבה פחות מאיים.
  • כשהילד נכנס למסגרת, עושים זאת באופן הדרגתי. ביום הראשון שעתיים, ביום הבא שלוש שעות, וכן הלאה. עד שבתוך זמן מה מגיעים ליום שלם.
  • ההיפרדות צריכה להיות קצרה. לא מותחים את ההיפרדות והופכים אותה לאופרת סבון בלתי נגמרת (נשיקה, חיבוק ולגן).


גם ילדים בגיל הרך יודעים לעשות הצגות על מנת להשיג את מבוקשם. בווידאו, הילד מנסה להשיג תשומת לב באמצעות התקפת בכי מדומה.



תום הגיל הרך – גיל גן חובה


בגיל הזה מכינים את הילד לקראת כניסתו לכיתה א'. זהו מעבר משמעותי מאד, ולקראתו צריך לבחון את הבשלות הרגשית – האם הילד בשל למעבר, והשכלית – האם הוא מסוגל להתמודד עם הדרישות של כיתה א' (ציור, כתיבה, גזירה). ישנם מקרים רבים בהם ניצבת בפני ההורים הדילמה האם להעביר את הילד לכיתה א', הוא האם לתת לו שנה נוספת בגן.

חשוב לדעת, שעל מנת שהילד יהיה מוכן ללמוד קריאה וכתיבה, צריך לבדוק אותו מבחינה גופנים. האם הוא רואה טוב, האם הוא שומע טוב. לעיתים בעיות בכיתה א' נובעות פשוט מבעיות גופניות, וחשוב שתהיה מודעות לעניין.

ילד שעובר לכיתה א', צריך לדעת לבטא את עצמו, להבהיר את כוונותיו ולהבין את האחרים. חשוב שיהיה לו אוצר מילים על מנת שיוכל להתמודד עם לימוד הכתב. חשוב שיהיה לו יכולות מתמטיות – שיבין את המושג "מספר". כל אלו מיומנות שבלעדיהן המעבר לכיתה א' עלול שלא להצליח.

מספר דוגמאות לבעיות טיפוסיות שיש בגיל הרך
גמילה של ילד ממוצץ הוא דבר מאד אינדיבידואלי לילד. מקובל להתחיל לגמול את הילד בערך בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי.

טעות של הורים – חוסר הגבלה של הילד עם המוצץ. מאפשרים לילד להיות עם המוצץ כל היום, גם בזמן שהוא מדבר וגם בזמן שהוא אוכל.

הדבר הנכון לעשות – שימת גבולות בשימוש במוצץ. כמו למשל לבקש מהילד להוציא את המוצץ כשהוא מדבר או אוכל. להגביל את השימוש במוצץ לזמן מסוים (שעת השינה למשל).
גמילה ממוצצים
גמילה מחיתולים תלויה מאד בבשלות של הילד.

טעות של הורים – מנסים לגמול את הילד בטרם הזמן. מפעילים על הילד לחץ בנושא – דבר שגורם לכישלונות, אכזבות וכעסים.

הדבר הנכון לעשות– להיות גמיש. אם רואים שזה לא הולך, להמתין תקופת מה ולנסות שוב בתקופה יותר מאוחרת. חשוב לשתף את הצוות החינוכי בגן.
גמילה מחיתולים
ילדים לא רוצים לאכול מגוון של מאכלים.

טעות של ההורים – מוותרים לרצונותיו, נותנים חטיפים (העיקר שהילד יאכל), נותנים ממתקים ברוחב לב. הילד הופך את האוכל לכלי להשגת רצונותיו.

הדבר הנכון לעשות – להציע מגוון בצלחת, בכמויות קטנות אבל מבחר רחב. לתת לילד לאכול לבד. ואם לא יאכל הרבה הפעם, לא להתעקש. הגוף דורש את שלו. הוא יאכל בפעם הבאה.
אכילה
הילד רוצה לישון עם ההורים במיטה.

טעות של ההורים – מוותרים ונותנים לילד לישון איתם במיטה. הכוונה לא כאשר הילד חולה או לחילופין בשבת בבוקר. הכוונה לשינה בשגרה.

הדבר הנכון לעשות – להרגיל את הילד לישון במיטה שלו. להביא לו "חפץ מעבר" (בובה, דובי) שיעזור לו לישון במיטה שלו. עושים טקס כלשהו לפני השינה (סיפור). לא נכנעים לבכי.
שינה

דוגמא להדרכת הורים בגיל הרך


פנתה אלי אמא לילדה ראשונה בת 4. הבעיה שבעטיה פנתה אלי היא שהילדה כל הזמן ישנה איתה במיטה. הילדה בכלל לא רוצה ללכת לישון במיטה שלה. כשמגיע הערב ושעת ההשכבה, היא מובילה את האמא לחדר השינה של ההורים. כל ניסיון להפנות אותה לחדר שלה נתקל בצעקות ובכי. האמא, שחזרה מיום עבודה מפרך ומעייף, פשוט מוותרת ומסכימה. השינה של האמא בלילה הפכה להיות סיוט. הנוכחות של הילדה שם פשוט מפריעה. הרגלים שלה נתקעות בצלעות של ההורים. היא זזה בלילה ומעירה אותם. הדבר גם מפריע ליחסים האינטימיים של בני הזוג.



פגישה ראשונה

בני הזוג הגיעו אלי לפגישה ראשונה, במצב של ייאוש מסוים וחוסר אונים. היה ברור להם שאי אפשר להמשיך ככה, אבל הם לא ידעו מה לעשות. בפגישה הראשונה, הם גוללו בפני את הסיפור כולו. האמא סיפרה שזו בת בכורה, שלא היה פשוט להביא לעולם. ואחרי טיפולי פוריות מרובים הם הצליחו. ויתכן שבגלל זה היא מנסים "לרצות" אותה כל הזמן. הם לא רוצים שהיא תהיה עצובה ולא רוצים לתסכל אותה. הילדה למדה שכשהיא רוצה להשיג את מבוקשה, בכי צעקות ועיקשות מביאים לה תוצאות.

בפגישה הסברתי להורים, שהפעולות שלהם "לרצות" את הילדה עושות הפוך ממה שהם רוצים. במקום ללמד את הילדה הרגלים טובים, הם מחזקים בה את ההרגלים הפסולים. היה חשוב להסביר להורים ולגרום להם להבין את הנקודה הזו. לגופו של עניין, לגבי השינה, ילדים שישנים עם הורים מפתחים תלות בשותף לשינה. יש להם קושי להירדם בתחילת הערב, והם מחפשים את ההורים אם במקרה יתעוררו בלילה. יכולות להיות לזה השלכות גם להרגלים בגילאים מבוגרים. מחקרים מראים ששינה במיטת ההורים היא שינה קלה יותר ופחות טובה. ילדים שישנים במיטתם, ישנים שינה רציפה יותר וכמעט שאינם מתעוררים במשך הלילה. יש להם מיומנות עצמאיות להירדמות.

הבהרתי להורים, ששינוי הרגל כזה כרוך במאבק לא קל. כדאי לעשות זאת בסוף שבוע שכן זה עלול לגרום להורים להחסיר שינה. מדובר בתהליך שיכול לקחת מספר ימים. זה כרוך בהתנגדות מצד הילד וחייבים להיות עקביים. יהיה בכי רב, צעקות והתנגדות שצריך לעמוד בפניה ולהיות מוכנים אליה.

הדרך לפיתרון

לפני שמתחילים, צריך להכין את הילדה, להסביר לה שזה לא נוח להורים, שזו שינה לא טובה ושצריך שהיא תישן במיטתה. כמובן שמדובר בילד, וההסבר ההגיוני קוגניטיבי הוא רק הכנה ולא יותר מזה. צריך לבחור דובי או בובה כלשהי, שתהיה עם הילדה במיטה ו"תשמור" עליה כשהיא ישנה. צריך להכין "טקס" השכבה קבוע בשעה קבועה. למשל, מצחצחים שיניים, משכיבים את הבובה לישון במיטה של הבובה, נכנסים למיטה, שומעים סיפור, סוגרים את האור והולכם לישון.

התוכנית בערב הראשון, היא לבצע את טקס ההשכבה לישון כפי שתוכנן. אומרים "לילה טוב" ויוצאים מהחדר. הילד צפוי לבכות, לבקש שיוציאו אותו מהמיטה או שיוצא בעצמו. בכל פעם שהילד יוצא מהמיטה, לוקחים את שוב את הילד ומשכיבים אותו במיטה שלו.

חייבים להיות עקביים. לא להתייאש. יש כאן מאבק כוחות בין הילד להורים. לא משנה כמה פעמים זה קורה, חייבים להתמיד. בסופו של דבר העייפות עושה את שלה, והילד יירדם במיטה שלו.

התוצאה

ההורים ביצעו את התוכנית בצורה עקבית בסוף השבוע. ההורים תמכו אחד בשני, לא נכנעו לבכי, ובסופו של דבר, לאחר כמה שעות הילדה אכן נרדמה במיטתה. סוף סוף ההורים יכלו לישון שינה רצופה לבדם במיטתם, ולקום למחרת רעננים.

למחרת התוכנית המשיכה באותו אופן. הילדה הביעה התנגדות, אבל יותר קטנה. להורים היה כבר יותר קל וכל התהליך לקח שעה וחצי. ביום השלישי, ההתנגדות הייתה סמלית בלבד. המסר נקלט.

בפגישה הבאה עם ההורים, סיכמנו את ההצלחה הראשונה שלהם, ויכולנו להתפנות ולהתמקד בבעיות נוספות שדרשו הדרכה.

קטע הווידאו הבא, דומה מאד לדוגמא שתוארה כאן. הקטע לקוח מתוך התוכנית סופרנני הבריטית. הילד, טומי, מעולם לא ישן בחדר שלו והאם רוצה לשנות זאת. הטכניקה שמפעילה מדריכת ההורים, נקרא הפרדה. האם שמה את טומי במיטה, מכבה את האור, אבל עדיין נשארת בחדר, עם הגב אליו. באופן זה היא מעבירה את המסר שהוא צריך לישון במיטתו, ובו בעת נשארת ומשרה ביטחון בעצם נוכחותה. הקטע נפתח ב"טקס" ההליכה לישון, שכולל סיפור. בתום הטקס האם משכיבה את טומי. בכל פעם שטומי קם מהמיטה, היא מחזירה אותו. זהו מאבק רצונות, והאם מקבלת חיזוקים. לאחר 72 (!) השכבות, טומי קורס ונרדם במיטתו.


המאמר הדרכת הורים לגיל הרך עודכן לאחרונה בתאריך: 2 מאי 2018

חדווה בנטל
חדווה בנטל (.B.A) מנחת הורים לפי שיטת אדלר. בהכשרתי, אני בוגרת מכון אדלר, מכון מעגלים והטכניון. אני בעלת ניסיון של מעל 10 שנים בהדרכת הורים והדרכה של קבוצות, ומאחורי ניסיון של אלפי הורים. אני מתמחה בהדרכת הורים פרטנית, בעיות קשב וריכוז, תאומים, הגיל הרך ועוד. ניתן לקבל הדרכת הורים בחיפה בקריות, בעמקים, רמת ישי, יקנעם ובאזורים נוספים בארץ לפי דרישה.