גיל בית הספר


גיל בית הספר מתחיל עם כיתה א'. בדרך כלל הוא חופף את 6 שנות הלימוד הראשונות של בית הספר אם כי זה מאד אינדיבידואלי, שכן יש ילדים שנכנסים לגיל ההתבגרות מוקדם מאחרים. הילד הנכנס לגיל בית הספר הוא כבר ילד עצמאי עם רצונות ודעות משלו. בתקופה הזו מתרחב מאד המעגל החברתי של הילד. זה כולל חברים חדשים, מורים, מדריכים בתנועות נוער ועוד. הילד צריך להתמודד עם משימות חדשות בתחום האינטלקטואלי. הילד לומד להסתדר עם חברים, לקחת חלק בפעילויות חברתיות. גם בתחום הרגשי, הילד מתפתח מאד. הוא לומד לדחות סיפוקים מידיים, להביע רגשות ולהתחשב באחרים. מבחינה גופנית הילד מתפתח וגדל, הוא צומח ומתחזק.

המסגרת החינוכית העיקרית של הילד בגיל הזה הוא כמובן בית הספר. בית הספר הוא מסגרת בעלת הרבה יותר דרישות ממסגרת הגן שהיה בה עד כה. הוא נדרש ללמוד, לעמוד במשימות, שיעורי בית, עבודות, מבחנים. הילד משתתף בחוגים, לעיתים בתנועות נוער. ניתן לאמר שזו תקופה בה הילד מקבל הרבה מאד ידע.



מיומנויות בגיל בית ספר


חשוב לציין שהיכולת הקוגניטיבית של ילדים בגיל בית הספר עדיין לא בשלה אך היא הרבה יותר מתקדמת מהגיל הרך. מקובל למנות שלוש מיומנויות שמתפתחות בגיל הזה:

מיומנות
תאור
שימור היכולת להבין שימור של חומר. למשל, מזיגה של מים מכלי ארוך וגבוה לכלי רחב וצר אינה משנה את הכמות.
מיון היכולת למיין דברים לפי מספר ממדים. הם יכולים להבין למשל שלחפץ מסוים יש גם צבע וגם צורה, ולהתייחס לשתי התכונות הללו במקביל.
סידור לסדר דברים בהתאם לקריטריון כלשהו. למשל סידור מקלות לפי גודלם.



בחיי היום יום לילדים בגיל בית הספר יש עצמאות לא מבוטלת. הם יכולים ללכת לבד לבית הספר או לחברים, ניתן להשאיר אותם לבד בבית (בגילאים המתקדמים יותר). הם מבטאים עצמם בשפה עשירה, לומדים לקרוא ולכתוב, מבינים עלילות וסיפורים מתוחכמים.



מספר דוגמאות טיפוסיות לבעיות בגיל בית הספר
לא מוצאים עם מי לשחק

טעות של ההורים – לפתור את העניין ב"זה שום דבר, אתה תסתדר". יתכן להורה זה אכן נראה בעיה פעוטה. אבל לילד זו בעיה אמתית שלא נכון לפטור אותה בלא כלום.

הדבר הנכון לעשות – אם זה בבית הספר, אפשר להיעזר במורה. למשל המורה יכולה לטיל על הילד לעשות עבודה משותפת עם ילד אחר. וככה ליצור הזדמנות לילד להיות באינטראקציה עם עוד ילד. כמובן שזו רק דוגמה אחת מיני רבות.
בעיות חברתית
זוהי בעיה קשה. ילד שמוחרם מוצא את עצמו מבודד. לא משחקים איתו. לא מזמינים אותו לימי הולדת או מפגשים חברתיים. מלגלגים עליו, מציקים לו. זה יכול להגיע גם לאלימות גופנית.

טעות של ההורים – הבעיה הראשונה היא שלא תמיד ההורים יודעים. רואים למשל שילד מתבודד, ובמקום לרדת לשורש העניין, לוחצים עליו.

הדבר הנכון לעשות – חייבים להיות עם אצבע על הדופק. צריך לדבר עם הילד, לדובב אותו לספר מה קורה בבית ספר, מה קורה עם החברים. צריך לעשות זאת בצורה נעימה, ומסבירת פנים.
החרמות
ילד שלא מסתגל לדרישות שיש מצד בית הספר. לא מכין שיעורים, מתקשה בהתארגנות, לא מתרכז.

טעות של ההורים – מתעצבנים על ההישגים הנמוכים. כועסים ומאשימים את הילד בעצלנות.

הדבר הנכון לעשות – לבחון מאיפה נובע הקושי. הקושי יכול להגיע מסיבות רבות. החל מבעיות פיסיות כגון בעיות בראיה/שמיעה, חוסר שינה, עייפות, רעב. סיבות לא פיסיות יכולות להיות שזו בכלל דרך להשיג תשומת לב. בכל אופן, חייבים לעשות בירור במקום כעס והתרגזות.
קשיים בלימודים
הילד לא יודע לארגן את הזמן שלו נכון. הוא למשל משקיע הרבה זמן במשחקים, ומשאיר את החובות שלו לבית הספר כמו שיעורים והתכוננות למבחנים לרגע האחרון.

טעות של ההורים – מגיבים בכעס ובתוקפנות. מטיפים מוסר ומענישים.

הדבר הנכון לעשותלקבוע ביחד עם הילד כללים (קודם כל עושים שיעורים ואחר כך משחקים). מלמדים את הילד כיצד להתארגן נכון (כגון הכנת מערכת שעות). מארגנים לילד סביבת עבודה מסודרת נוחה (שולחן כתיבה, עם כל מה שצריך מסודר, וללא גירויים חיצוניים מיותרים כגון מסך טלוויזיה)
בעיות בהתארגנות ועדיפויות

המעבר מהגן לגיל בית הספר


הכניסה לבית הספר היא מאורע מאד מהותי בחיי הילד וגם בחיי המשפחה. הילד מפסיק להיות "פעוט". מרגע הכניסה לבית הספר, הילד במידה מסוימת, יוצא מהחממה. הרבה דברים נקבעים על ידי החברה שבחוץ. כך למשל מי יהיה המורה, איך יתלבש בבית הספר, כללי משמעת, שיעורים עוד. כל אלו מוכתבים מבחוץ. הילד צריך להגיע בשעה קבועה בבוקר. יש לו מערכת שעות נוקשה.

לחלק מהילדים יש קושי להסתגל למסגרת שהיא נוקשה יותר. יכולים להתגלות מגוון של בעיות במסגרת החדשה. יכולים להיות קשיים בישיבה בכיתה במשך מספר שעות. יכולים להיות קשיים בקימה בבוקר. תפקיד ההורים לתמוך בילדים בתקופה הזו. להרגיל אותם למסגרת ולהתחדשות. הדרכת הורים יכולה לתת כלים שונים בעזרתם יוכלו ההורים להקל ולעזור לילדים להתמודד עם המעבר.

דוגמא להדרכת הורים בגיל בית הספר


פנו אלי שני הורים, עם בעיה של הפרעה בכיתה. הילד משתולל בשיעור, לא מאפשר למורה ללמד. זה הגיע עד כדי כך, שהאב נקרא לשבת עם הילד בשיעורים בכיתה, כי המורה לא הייתה יכולה להעביר שיעור בצורה נורמלית.

פגישה ראשונה

במפגש הראשון, עברנו יחד מבנה המשפחה, על מערכת היחסים וההתנהלות המשפחתית. זו משפחה של ארבעה ילדים. הילד עם הבעיה הוא הילד השלישי. עם שאר הילדים לא היה קושי, והילד הזה היה המוטיבציה שלהם להגיע להדרכה. המשפחה היא ממעמד סוציואקונומי בינוני גבוה. לאם ולאב קריירה מוצלחת, והם נמצאים שעות רבות בעבודה. בשעות שההורים בעבודה, ההורים נעזרו בסבתות ובמטפלות. הן אלו שבילו את שעות הצהריים עם הילדים, וטיפלו בהם, ובכלל זה עזרה בשיעורי בית, והסעה לחוגים. ההורים הגיעו הביתה פחות או יותר בשעת ההשכבה, ובילו זמן מועט עם הילדים.

בעיית ההתנהגות של הילד הלכה והחמירה עם הזמן. כל הכעסים, העונשים וההתרגזויות לא הועילו. האב מצא את עצמו נמצא בבית הספר יותר ויותר, וזה גרם לשיבוש מוחלט בשגרת יומו. ההורים הגיעו לפגישה במצב של חוסר אונים. שום דבר שעשו לא עזר. בבית התנהגות הילד הייתה נורמלית, אבל אפשר אולי לזקוף זאת לזכות העובדה שהילדים היו עסוקים מאד. לכל ילד היו מספר חוגים, ולכן הם היו עסוקים מאד.

הדרך לפיתרון

על פי הניתוח שלי של המצב, התמונה שעלתה היא של מחסור בתשומת לב של ההורים לילדים. ההורים בילו זמן מועט מאד עם הילדים, ועוד פחות עם כל ילד בנפרד. בסופי שבוע, המשפחה הייתה מבלה ביחד, ובמסגרת הזו לא היה מתן תשומת לב אישי לאף אחד מהילדים. ניתן לאמר שאפילו נוצרה תחרות בין הילדים על תשומת הלב של ההורים. כל ילד התחרה על המקום שלו במשפחה. בסופו של דבר, סופי השבוע גרמו לתסכול נוסף אצל הילדים, בגלל הצורך להתחרות. דבר זה גרם גם לריבים בין הילדים, אשר ניסו כל אחד לתפוס את מקומו.

בפגישה הסברתי, שכפי הנראה בעיית ההתנהגות נובעת מכך שהילד גילה דרך להשיג תשומת לב בצורה שלילית. ובאין תשומת לב חיובית, ילדים הזקוקים לתשומת לב, ישיגו אותה באופן שלילי. בעצם זה שהילד היה מתפרע בכיתה, וכתוצאה מכך האב נדרש להגיע לבית הספר, יצא שהילד בילה זמן עם האב בכיתה. ובכך השיג את תשומת הלב שכה היה זקוק לה, גם אם זה היה מלווה בכעסים והתרגזויות. מכאן והלאה, הדרך לפתרון הבעיה הייתה ברורה.

הסברתי להורים שהם חייבים להקדיש זמן איכות עם כל אחד מהילדים, באופן קבוע ועקבי. למעשה לא צריך הרבה זמן. מספיק סדר גודל של שעה עד שעתיים בשבוע שבה ההורה מבלה עם הילד ועושה איתו פעילות מהנה ביחד. הדגש החשוב כאן, הוא שזה חייב להיות עקבי. אסור לבטל את השעה הזו, גם אם יש לחצים בעבודה או מכל סיבה אחרת. וכמובן שאין לצרף מספר ילדים יחד לפעילות הספציפית הזו. קבעתי עם ההורים שהם יתחילו לעשות זאת באופן מידי, ויספרו על התוצאות בפגישה הבאה.

התוצאה

בפגישות הבאות, ההורים סיפרו שהם אכן קיימו את זמני האיכות עם כל אחד מהילדים. מפגישה לפגישה המצב בבית הלך והשתפר. הילד החל לזנוח את ההתנהגות המפריעה שלו בבית הספר משום שלא היה זקוק לה יותר על מנת לקבל את תשומת הלב מההורים. כמות הטלפונים מבית הספר הלכה והתמעטה. בטווח של שבועיים, ניתן היה לראות שיפור ניכר בהתנהגות הילד. המורים סיפרו שהוא מתחיל לגלות עניין בחומר הלימודים, להשתתף בשיעורים. האב לא נדרש יותר להגיע לבית הספר.



קטע הווידאו לקוח מתוכנית הטלוויזיה סופרנני הבריטית. הקטע לקוח מתוך פרק המספר על ילד אגרסיבי, שמרבה לפנות לאלימות. הפתרון במקרה הזה, לתעל את האנרגיות הרבות, לפעילות חיובית. בווידאו, סופרנני לוקחת את הילד למכון אגרוף, שם הוא יכול בצורה לגיטימית וחיובית, להוציא את כל האנרגיות נצברות בו.

המאמר הדרכת הורים – גיל בית הספר עודכן לאחרונה בתאריך: 7 דצמבר 2017

חדווה בנטל
חדווה בנטל (.B.A) מנחת הורים לפי שיטת אדלר. בהכשרתי, אני בוגרת מכון אדלר, מכון מעגלים והטכניון. אני בעלת ניסיון של מעל 10 שנים בהדרכת הורים והדרכה של קבוצות, ומאחורי ניסיון של אלפי הורים. אני מתמחה בהדרכת הורים פרטנית, בעיות קשב וריכוז, תאומים, הגיל הרך ועוד. ניתן לקבל הדרכת הורים בחיפה בקריות, בעמקים, רמת ישי, יקנעם ובאזורים נוספים בארץ לפי דרישה.